אודות בתי המדרש

בינה פועלת במסגרת התנועה הקיבוצית, אך פועלת במרחב הישראלי כולו. היא קמה כמענה לצורך הגובר והולך בציבור החילוני לחדש את מסורת הלימוד האופיינית לתרבות היהודית לדורותיה, ולהעמיק בתחומי היצירה וההגות ה"משוחחים" עם המקורות. את השם "בינה" נתן שניאור עינם, חבר קיבוץ שפיים. בשירתו הגדולה של ביאליק – "המתמיד" – שואל המשורר על בית המדרש המתרפט והעזוב: "הפה בית היוצר לנשמת האומה?" בינה היא ניסיון צנוע, לצד מוסדות נוספים הפועלים בזירת ההתחדשות היהודית, להיות בית יוצר לנשמת האומה, ולחולל מהלך של שיקום, אשר ירפא את השסע שקרעה המהפיכה הציונית ברקמה התרבותית העברית. בינה שואפת להיות "בית מדרש המחבר בין העבר להווה ולעתיד, בין אנשים לטקסט ובין אנשים לאנשים. 
  
הציבור הלומד בבינה הוא מגוון מאד. במרכז הפעילות עומד בית המדרש המפעיל למעלה מ-10 מסגרות לימוד קבועות מידי שנה בשנה בתחומי התרבות השונים – מקרא, ספרות חז"ל, היסטוריה, הגות ציונית, קבלה וחסידות, ספרות עברית, מחשבת ישראל לוח השנה וטקסי חיים. במסגרות אלה לומדים כ-500 איש, ובנוסף להן נערכות סדרות לימוד קצרות וכנסים. מה שמאפיין את הלימוד בבינה הוא שהוא תמיד צמוד לטקסט, ומטרתו לחשוף בפני הלומדים את אוצרות הרוח ולפתח את מיומנויות הלמידה העצמית.
תו בולט בלימוד הוא הניסיון לחשוף אינטר-טקסטואליות, ולגלות את המהלך הספיראלי של שיח בין המקורות לבין עצמם, בפרשנות, במדרש וביצירה השואבת מילותיה וציוריה מין העבר. 
  
סגל המורים כולל יוצרים והוגים כמו מוקי צור, חיים באר, שוש שפירא, ארי אלון, דב אלבוים, יוכי ברנדס ועוד מורים ומורות מקצועיים בתחומם.
  
רוב הציבור הלומד במסגרת בית המדרש הם מבוגרים, חלקם גימלאים, ושיעור ההתמדה לאורך השנים גבוה מאד. במסגרת תרבות הפנאי ההולכת ומתרחבת, עונה לימוד המקורות על הצורך של ביסוס והעמקת שורשים: סקרים ומחקרים שנערכו כדי לעמוד על תופעת "בתי המדרש" החילוניים העלו שמדובר בציבור מבוסס יחסית, ויש בו שעור גבוה של בוגרי תנועות נוער, ונראה שהלימוד ממלא את הרצון לערוך תהליך חוזר של בירור זהות.
  
בגישתנו אל המקורות נהוגות שתי שיטות: הגישה האקדמית שהיא ביקורתית, אוביקטיבית, ואדישה מבחינה ערכית לתוכן הדברים, והיחס המסורתי הרואה בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ טקסט מחייב ומדריך לאורח חיים והשקפת עולם. גישת בינה מבקשת לשקם מעמדם של המקורות כתשתיות תרבותיות אך פתוחים לביקורת ערכית ומדעית, ומזמינה את הלומדים לפרש, לדרוש, לאמץ ולדחות. אלה המקורות "שלנו", זו ירושתנו, ועלינו מוטלת האחריות לפתח אותם ולעצב אותם על פי ערכינו והשקפת עולמנו, כפי שעשו דורות שקדמו לנו.