דברים לכבוד "עלמא די" בכנס יסוד מרכז הגות ויצירה בבינה.

כולנו יצאנו מתחת לאדרת של "עלמא – די". בהשאלה ממשפטו המפורסם של דוסטוייבסקי על גוגול.( לא גוגול דוט קום, ניקולאי וסילייביץ גוגול) כולנו נכנסנו לתנורו של עכנאי וכולנו ננשכנו על ידי הנחש. מאז אנו נמצאים כל אחד בדרכו במהלך של גילוי ולימוד ועיסוק באותיות פורחות, באגדות מאירות ובסוגיות של הלכה ואגדה.

"עלמא – די" החוברת הקטנה והצנועה של שדמות הייתה "מניפסט" בזמן של חידוש גדול ובשורה. והיום אנו מוציאים לאור שוב את "עלמא די" כספר בהוצאת בית של ידיעות אחרונות מתוך ניסיון להעניק פרספקטיבה למהלך שארי אלון כדרשן נודד, אמן של תיקון שפה ישנה/ חדשה עמד במרכזו.

אבל הקמת מרכז הגות ויצירה ב"בינה" וההוצאה לאור המחודשת של "עלמא – די" היום איננה מהלך נוסטלגי. אנו מפנים את מבטנו להווה מורחב. אנו עומדים פנינו אל העבר וסופה של גאולה סוחפת אותנו אל העתיד. הכוונה שלנו היא להרחיב את קהל הקוראים והמתעניינים ולסמן יעדים חדשים.

על תופעת ההתחדשות היהודית לצאת מן השוליים התרבותיים של החברה בישראל ולפרוץ דרך אל מרכז השיח והעשייה כאן. שלב הדגירה ויצירת הכלים מאחורינו ומוטלת עלינו משימה אדירה. עלינו להשמיע "קול יהודי" ברמה הלאומית ולהפוך את הקהילות שלנו לגורם משמעותי מוביל בדיון על שאלות היסוד של קיומינו היהודי.

אנחנו חייבים ללמוד מביאליק לא רק את "גילוי וכיסוי בלשון" אלא גם את "הלכה ואגדה" חיבור משלים וחשוב מאד. החיבה היא יסוד חשוב כפי שלמדנו מהמאמר החשוב באידרא רבה " אנן בחביבותא תליא מלתא"  ותודה לארי אלון ולחבורת הרחימאים שסללו בליבנו מסילות של אהבה ותשוקה ללשון המדרש. אבל מוטלת עלינו גם חובה לא נסתפק בחיבה.ננסה ללמוד מרבנו חיים נחמן  " ובכן ניתנה ראש ונשוב אל השולחן ערוך? מי שיגלה בדברי פנים כאלה, סימן שלא הבין כלום" על איזה חובה מדבר ביאליק ומה היא המשימה שאנו רוצים ליטול כאן היום.

בחברה מודרנית או דיגיטאלית או היפר וירטואלית אין די בעבודה בשטח. במקביל לעבודה היומיומית של "בינה" ב"שטח" בבתי ספר, בשכונות מוחלשות ובישיבה החילונית . נוסף על התוכניות שאנו מפעילים עם מפקדים בצה"ל עם צעירים בגרעיני הנח"ל ועם קהילות מהתפוצות. במקביל לעשייה הזו חייבת להיות לנו גם נוכחות בספרות, באמנות ברשת האינטרנט, בתקשורת הכתובה והאלקטרונית. הקול הזה חייב להישמע וצריך שיהיה סימן דרך לרבים. זו משימה מורכבת וקשה. אבל היא אפשרית בזכות הגילוי הגדול שפתחו לנו ארי וחבריו ב"עלמא די" ובמדרש החדשני היוצר.

ומן המקום הזה כאן, נשוב ונעלה ציון. עלינו לצאת משער האשפות, לעלות שוב בשער הגיא ולעמוד יחד בשער ציון. במקום בו שכן הבית אשר נחרב.

להיות יהודים רודפי שלום. תלמידי אמא שלום והלל הזקן. רודפי שלום ולא רודפי ילדים בקסבה של חברון. עלינו להיאבק יחד על דמותה האנושית של החברה בישראל. היכן העני בפתח? לפתוח את הדלת ולהכניס אותו הביתה. לדאוג שתובטח כאן מערכת חינוך, בריאות ורווחה לכלל ישראל ולא לעשירים בלבד. צריך לזעוק את זעקת הגר, והנוכרי והפליט. להציב מראה מול זי פניו של הרב אליהו ישי ולומר בקול צלול יש מסורת יהודית של קבלת האחר של חסד ורחמים.

אנחנו חייבים להקים עוד ועוד ישיבות חילונית, ללמוד וללמד בשכונות בפריפריה, להקהיל קהילות תחת כל עץ נאה או אילן רענן. ולהיאבק על מה שעוד נשאר כאן ועל כל מי שיש לו עוד רצון חיוני ועניין אמיתי "לחזור בתשובה " בפינו ובלבבנו הדבר, וחובה עלינו ללמוד וללמד לשמור ולעשות.

ערן ברוך