וידוי קהילתי - ערן ברוך, יום כיפור תשע"ב

העניין הקהילתי שלנו בבינה הוא נושא מרכזי שצוות בינה עסוק בו יותר ויותר בשנים האחרונות. אשתקד כאן על הגג התוודעתי לפניכם שאנו לא עושים מספיק על מנת לקשור את בוגרי ובוגרות המסלולים השונים לקהילת בינה. אנחנו לא יוצרים מספיק הזדמנויות למפגש וללימוד. אין לנו עיתון או קשר רצוף ומעשי עם בוגרים. אנו יותר מדי עסוקים בקבוצות ההווה ומזניחים את העתיד. עשינו כמה דברים השנה לא מספיק. יש לי וידוי נוסף בנושא הזה. אני מבין היום שאנו לא דורשים מהחניכים והבוגרים שלנו מספיק. אנחנו כצוות מורים מדריכים חייבים לדרוש מכם להיות מעורבים חברתית, להתנדב. צריך ללמוד תורה לשמה לפנות מקום משמעותי לחג לשבת. אנחנו חוטאים בכך שאנו לא מציבים רף גבוה מספיק. מעבר לחוויית המפגש הנעימה והחברות בפייסבוק. אסור לנו להתבייש וחובה עלינו לומר לכם. אתם כולכם חלק מן העניין. לא עליכם המלאכה לגמור אך אין לכם רשות להבטל ממנה.

הקיץ האחרון הוא תופעה מדהימה שכולנו עדיין נמצאים בשלב שאנו מנסים להבין ולעכל את מה שקרה. נדיר מאד שפתאום קם אדם (במקרה הזה אשה) וחושב שהוא עם ומקים אוהל. רבים מתלמידי בינה. בוגרים, אנשי צוות ומורים לקחו חלק פעיל בתופעה הזו. ועוד יהיו מעורבים בה בעתיד. אני תקווה שהמחאה הזו תוביל לשינוי אמיתי בערכים ובאתוס של החברה בישראל. אבל הדרך עוד רבה – והדרך היא פוליטית. אין שינוי משמעותי בדרך של חברה דמוקרטית שלא אחוז ברשת של מערכת פוליטית. אני קורא לכם כאן לקום ולהתפקד למפלגה. להיות מעורבים ומשפיעים. צריך להשפיע ועכשיו זה הזמן.

צריך לתרגם את המגמה ברחוב לעוצמה פוליטית. השקפת העולם של ממשלת ישראל היום רחוקה ומנוגדת והפוכה לשפה בה דיברנו בכיכר. צריך לשנות וצריך לתקן ופוליטיקה היא עניין חשוב מכדי להשאירו בידי פוליטיקאים.

עוד וידוי חשוב ונוקב בעניין המחאה החברתית. רובנו כאן בבינה מגיעים מן המעמד הבינוני. המאהל ברוטשילד הוביל את המחאה והאנשים בכיכרות היו כמונו משכבות הביניים. אנשים עובדים, משכילים סטודנטים, בעלי בתים. השכבות החלשות באמת היו בשוליים של המחאה הזו. דו"ח טרכטנברג ומה שיבוא או לא יבוא בעקבותיו לא מתייחס למצוקות הקשות הללו. איש לא מכיר בהם. אנחנו בפרוייקט "בינה בשכונה" נמצאים שם. בנוה עופר, בשכונה ד' בבאר שבע, בגבעת שרת,_­ בבית שמש. גם בשכונת וייצמן ברמלה. אבל עדיין קיים ניכור רב בין מאהל לוינסקי למאהל רוטשילד. יש חשדנות, קיים קושי לנהל שיח פתוח ולמצוא מכנה משותף. זו משימה לשנים ופרוייקט לחיים. אבל על מנת להביא לשינוי אנחנו חייבים להרחיב את השורות. ולפתוח את מעגלי העשייה שלנו. אנו חייבים לראות כאן עוד אנשי צוות, מורים ומדריכים שמייצגים מגוון רחב ומייצג יותר של החברה בישראל. זה מהלך לא פשוט. זה נוגד את הזרימה הטבעית של הדברים. דורש מאיתנו להיפתח באמת, לוותר על חלק מעצמנו, אבל זה הכרחי. חייבים להבין שלא יהיה שינוי בלי חיבור בין רוטשילד ללוינסקי. וזו המשימה העיקרית של בינה. חיבור חברתי ותיקון יהודי. ושני הדברים אחד – יהדות חברתית.