חסל סידור פסח - בודה (אריה בודנהיימר) בסדר של הישיבה החילונית בתל אביב

קרב יום-קרב יום, אשר הוא לא יום ולא לילה. הלילה הזה הלילה הזה. ארמי עובד אבי. ארמית  - קושיא, דבריא, גדיא, השתא, אולי תראה לו איפה קוראים, הוא כבר מזמן איבד את הדף. שונרא, שונרא, ילד רע. רשע, רשע. – חכם בלילה תם מה הוא אומר? תעביר את החרוסת, תעביר את הדף, תעביר את המסר לסבא שידלג. תעביר את המצה זו על שום מה? נשתנה נשתנה. אני מת להשתין. תמתין תמתין. תפתח כבר את החלון, אי אפשר לנשום. ראית את אחותך, העבירה אצבע על המשקוף לראות אם ניקינו את האבק. אל תלכלכו, פשוט סימנתי שכאן בית יהודי כדי שמלאך המוות ידע ויפסח. דם, צפרדע, כינים, ערוב, - תעזוב! תעזוב!, חצוף שכזה, מביא מיץ ענבים ומטפטף על המפה מהקברנה סובניון. מעשה ברבי אליעזר ורבי טרפון וכו' שישבו בבני ברק. מרק מרק, הגיע זמן מרק. רק עוד רגע אימא רק עוד רגע קט, את תמיד הורסת כשכבר כמעט. הוא בכוונה קורא לאט לאט. תפס תחת, תפס במה, תפסתי את דוד שמעון מנגב ידיים במפה. ביד חזקה ובזרוע נטויה הוא אוחז את הפולקע. אלוהים שלי, רציתי שתדע שאני כועס על שהדרת את משה מההגדה ושהענקת את הפולקע לדוד שמעון. שמעו! שמעו!, יש לי חידה. מי שילב ידו בתוך ידה וחזר איתה להגדה. כל שנה, אבל כל שנה, יש לו חידה, חידה יחידה, אותה החידה. היחידה שעדיין שרה היא, שרה שרה שיר שמח על אישה נעלה, נעלה , נעלה שנעלה את הדלת בפני בעלה. לפתוח! לפתוח!, את הדלת לאליהו הנביא, שהביא גדי מהשוק שקנה אבינו בתרי זוזי. אימא הגישה את הגדי שלא בושל בחלב אימו על מגש הכסף שעליו גם ניתנה מדינה ליהודים. אבא דקלם את קומו תועי מדבר ורן לחש לרנה, אמרתי לך שעדיף להרחיק למדבר. שיבולת. תובעת את עלבונם של שירי האביב ופוצחת בשירת, שיבולת בשדה כרעה ברוח ובלא לקחת נשימה עוברת לניצנים נראו בארץ, עת זמיר הגיע. עת זמיר. ועכשיו "ב" ששתק כל הערב שתיקה אלטיסטית אומר, כאילו לעצמו, "עת הזמיר" – זה ספר חשוב של חיים באר ושעת הזמיר התקבע כמושג שמיוחס לפעמי משיח. אריה! היא ממהרת לפנות אל בן זוגה, תעשה משהו למען השם, לפני שהוא יישא דרשה אין סופית על רעיון המשיחיות ויפגין לפנינו את כל הספרים שבלע אי פעם ועכשיו יקיא אותם עלינו. יותר-עדיף ששיבולת תמשיך עם שירי האביב שלה. פרחה, סנט בה "ב", מדברת יותר עדיף ועוד מעט תהיה בסבבה וחבל על הזמן ומדהים ותן להם בראש. סבא מכה על השולחן בכף ידו ושואג, חסל חסל. וכולם ביחד הגיבו מיד בשירת, חסל סדר פסח כהלכתו. פקקים במחלף ההלכה, מדווח דוד שמעון שהתגנב לטלוויזיה מיד אחרי שחיסל שלוש קערות לפתן. על מיפתן הדלת עמד הזכור לטוב עטור זקן לבן. הוא חשב לעצמו, על הבית הזה אני פוסח. אם אכנס הם עוד עלולים לשפוך גם עלי את חמתם.