דברי מדליקת משואת התרבות-מירה מגן

משואה לכבוד התרבות

תרבות, מילה כל כך גדולה.
מתוך סך כול ההישגים הרוחניים שאליהם מתייחסת מילה זו, מדע, השכלה, אמנות, מוסר ועוד, בחרתי לייחד מילים לאמנות המתכתבת עם העבר התרבותי של עמנו. ליוצרים שבארגז הכלים שלהם מצויים מפתחות להיכלות הרוח הקדומים שלנו, למקרא, למשנה, לתלמוד, לאגדה, לשירת ספרד, ליצירה שה-דע מאין באת מהדהד בה.
ליצירה שמחד היא פתאומית לעד, מתפרצת ופורצת מרחבי שפה ואידיאה חדשים, ומאידך יש לה זיקה לעבר ואיננה קיקיונית, אופנתית וחולפת.

הרב אברהם יצחק הכהן קוק כשראה את הספרות שיצאה מבית המדרש והיא אחוזה בקודש ומשתרגת אל החול, היה נפעם ובאותה מידה מודאג ממרחבי היצירה החדשים החילוניים ואמר: "מי יציג גבול לרוח? מי יאמר לו עד פה תבוא? מי ימוד לנו את המדידות המגבילות לומר עד כאן הוא גבול התורה ומכאן ואילך כבר בא הגבול אל רעיונותיו החילוניים של האדם?... הוי כמה קשים הם החיים הרוחניים וכמה נבוכים הם אורחות תעצומותיהם."

מי יודע מה היה הרב קוק אומר לו חזה בקשייהם של החיים הרוחניים היום, בעולם של רשתות תקשורת גלובליות שמשטיחות הבדלים, מרדדות תכנים, יוצרות קהילות ענק שמדברות שפה אחת ודברים אחידים, שפה של קודים, סימנים וקיצורים. רשתות שמטפחות קוצר רוח וממכרות את קהליהן לסיפוקים מהירים של כאן ועכשיו, לטכנולוגיות ותכנים שצצים עם בוקר ובהרף של נקישת מקלדת מתיישנים עם ערב.

והנה האמנות, מעצם טיבה, ובעיקר הספרות, תלויה בנשימה עמוקה, באורך רוח וברוחב דעת. והלוואי וכול פרנסי הציבור המופקדים על תרבותנו מטעם המדינה יזכרו שכול ההי-טק והטכנולוגיות המפותחות הללו עונים על איך אנחנו חיים, ואילו התרבות והאמנות עונות על לשם מה אנו חיים.
לו יזכרו כול אותם ממונים מטעם, שהיצירה הרוחנית היא מותר האדם זו שמשגבת את היומיום שלו ומרוממת את קיומו.

"עוד אתמרמר כרחל האם, עוד אתפלל כחנה בשילה, עוד אחכה לו", כתבה רחל המשוררת אל אחיותיה העקרות הרחוקות מהתנ"ך והוסיפה עליהן את המיית ליבה שלה. ללמדך שיצירה רוחנית לא נולדת יש מאין, היא בנויה על נדבכי העבר של הרוח ומוסיפה עליהם.

אני מדליקה משואה זו לכבוד התרבות היודעת להטות אוזן לקולות רחוקינו שלנו באשר הינם, שקראו בעוז ובכו בדמי ומעל הזמן מצווים לנו ברכה, ולתפארת מדינת ישראל.