הנאום החסר - דברים נוספים שחשוב שיצאו ממחאת ההמונים

3.9.11

חברותי וחברי למאבק,

אנו נאבקים יחד לשינוי תרבות החומר והכסף העיוורת למצוקות האדם ולצרכיו. תרבות המטפחת את העשיר ובזה לעני, תרבות שבמרכזה פערים עצומים וחלוקת משאבים לא הוגנת, תרבות שיעילות כלכלית ומקסום הרווח הפכו בה לדת חדשה. אנו נאבקים לשינוי סדרי עדיפויות בחברה הישראלית שלנו, סדרי עדיפויות שלטוניים ואישיים. אנו נאבקים למען צדק חברתי שיוכל להתממש רק אם משהו שורשי בערכים ובתרבות המניעים את מרכז החברה ישתנה. נאבק על כך שדרישותינו מהממשלה תתקבלנה ובבוא יום בחירות נחליף את השלטון. אך חשוב להגיד בקול רם- אין די במאבק אל מול הממשלה. בכדי שמשהו שורשי בתרבות מעין זו ישתנה, עלינו לדרוש מעצמינו, משכנינו, ובעיקר ממעסיקינו.

יום אחרי ההפגנה הזו לא נסכים לעבוד במקום בו שני אנשים עובדים אותו מספר שעות ואילו האחד מרוויח פי חמישים ויותר מחברו. האדם השכיר בישראל יגיד בקול ברור – הפרשי שכר הם דבר חשוב, היררכיה ארגונית היא כלי עבודה טוב, אך כל אלו חייבים להיות במינון סביר, אנושי והוגן. לא נסכים לעבוד בהפרשי שכר העולים על פי שבע. לא ניתן את ידינו לכך שהמנכ"ל ירוויח 100,000 שח בחודש בשעה שפקיד הקבלה מרוויח 4500 שח ורוב עובדי הארגון משתכרים בין 5000 ל 15000 שח. נתקומם ונאבק כנגד גזילה זו.

יום אחרי ההפגנה הזו לא נסכים יותר שארגון יחלק בונוסים רק להנהלה הבכירה שלו. לא יתכן שבחברה כלשהי, וודאי שלא בחברה ציבורית, יקבלו חברי הנהלה בונוס שנתי של חצי מיליון שח ומעלה ואילו שאר העובדים יקבלו במקרה הטוב פירורים. לא נקנה יותר את התעמולה האומרת שבארגון פרטי הכל מותר והכל הוגן. אם אני עובד פה אני דורש לקבל את החלק שלי בעוגה.

יום אחרי ההפגנה הזו לא נסכים יותר לשכור ולקנות דירות במרכז הארץ במחירים של פי שלושה ויותר מדירות בגודל זהה בפריפריה. נלך לבעל הבית ונגיד לו – ממחר אנחנו מפרים חוזה על בסיס חוסר הוגנותו. גם בדירות ראוי שיהיו הפרשי עלות וגם בהן ראוי שהם יהיו סבירים ומבוקרים. כפי שעשינו עם גבינת הקוטג' נעשה עם דירות ועם כל מוצר שבעלי ההון יבקשו למכור לנו במחירים מופקעים – נפסיק לקנות.

יום אחרי ההפגנה הזו נפסיק לשלוח את ילדינו לבתי ספר המפלים על בסיס עדה, צבע עור או מגדר. לא נסכים להשתמש בכספנו בכדי לשלוח את ילדינו לחינוך פרטי המפלה על בסיס כסף, ופעמים רבות על בסיס עדה, בין ילדים. במקום לחזק את הפערים על ידי בתי ספר פרטיים, נשלח את הילדים לבתי הספר הציבוריים ונאבק על דמותם ורמתם.

יום אחרי ההפגנה הזו נפתח את כיסינו למתן צדקה עבור אוכלוסיות חלשות יותר מאתנו. נסייע לארגונים במגזר השלישי הפעילים למען צדק חברתי. נתרום מזמננו למען מטרות שאנו מאמינים בהן. נתפקד למפלגה שעושה לנו הכי פחות בחילה וננסה להשפיע עליה מבפנים. נהפוך מאזרחים פאסיביים שרק רוצים שיתנו להם לחיות בשקט לאזרחים מעורבים הפועלים בכל הארץ לתרבות של צדק חברתי וראיית האדם על מכאוביו וחלומותיו.

יום אחרי ההפגנה הזו לא נשכח את כל עוולות השלטון הישראלי ונמשיך להיאבק כנגדם, אך נעשה הרבה יותר מזה. בצד הדרישה מהממשלה נדרוש מהבוס והבוסית, מהשכן ומהשכנה, ממנהלי הסניפים, מחברינו לעבודה ומעצמנו. נפעל לשינוי תרבותי עמוק במדינה ולא רק לשינוי תקציב 2012.

יום אחרי ההפגנה הזו מתחילים לחיות אחרת.

[הכותב הוא ראש מכינת בינה ע"ש אריה לובה אליאב. למאמרים נוספים של ליאור הקליקו כאן]